הורים רבים מוצאים את עצמם מול שפע עצום של אפשרויות.קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, טיפול רגשי, ניתוח התנהגות, קבוצות חברתיות, הדרכת

הורים רבים מכירים את הסיטואציה הזו:מבקשים מהילד משהו פשוט כמו להתלבש, להכין שיעורי בית או לסיים משחק, ובתגובה מגיעה התנגדות

הרבה הורים ואנשי מקצוע מניחים שהתפרצויות זעם, אלימות, פגיעה עצמית או סירוב קיצוני הם פשוט חלק מהאוטיזם. זה נשמע הגיוני,

בישראל, מצבי חירום הם חלק מהמציאות.מלחמות, מבצעים, אזעקות או יציאה פתאומית מהשגרה. זה מערער כמעט כל ילד.אבל עבור ילדים עם

מעט מאוד מדברים על זה.לא כי זה לא קיים, אלא כי זה מרגיש כמו נושא שלא לגמרי "מותר" להעלות. כשהאבחון

הרבה הורים שומעים את המשפט הזה שוב ושוב: "הוא עוד לא בשל". אז מחכים, ועוד קצת מחכים. אבל אצל לא

זה לא פחד שמדברים עליו בקול רם. הוא לא תמיד נאמר במילים, אבל הוא שם. שקט, מתמשך ומלווה. הוא מגיע

הוא יודע להסביר איך צריך להתנהג.הוא יכול להגיד מה עושים כשכועסים, איך מצטרפים למשחק, ואפילו מה לא מנומס להגיד. אבל